בדיקות משפטיות שביצענו, העלו כי אף שבתקנות שירותי תיירות (בתי מלון), תשע"ג – 2013, לא מופיעה החובה להצגת מחיר לינה בחדרי המלון (אלא נדרש להציג את מחיר הלינה בכל דרך- לדוגמה : בקבלה, ובלבד שהמחיר מוצג באופן הנראה לעין ובספרות ברורות וקריאות), הרי שהחובה טרם בוטלה בתקנות הגנת הצרכן מחיר לתייר משנת 2005 [תקנות הגנת הצרכן (כללים בדבר הצגת מחיר של שירותי מלונאות לתייר), התשס"א – 2005].
על רקע אותן שאלות, פנינו בנושא למשרד התיירות על מנת שיחווה את דעתו על הפער המשפטי, אשר נוצר נוכח אי-ביטול תקנות הגנת הצרכן מחיר לתייר משנת 2005. העמדה שהתקבלה מיועמ"ש משרד התיירות הינה כי שתי התקנות משלימות זו את זה, כך שיש להציג את מחיר הלינה לתייר בחדר, וזאת בהתאם לתקנות הגנת הצרכן מחיר לתייר משנת 2005 (רצ"ב).
נוכח עמדת משרד התיירות, אשר למיטב הבנתנו, איננה מתיישבת עם המציאות "בשטח" נכון להיום, פנינו לקבלת חוות דעת נוספת. בהמשך לכך, התקבלה חוות דעת מפורטת מיועצנו המשפטיים ממשרד עורכי הדין גורניצקי ושות'.
בהתאם לעמדתם, קיימת גישה אפשרית אחרת, הגיונית לא פחות, וזאת אל מול גישת משרד התיירות. לגישתם, ניתן לטעון כי בהתאם לכללי פרשנות וברירת דין, התקנה המאוחרת (קרי, תקנות שירותי תיירות 2013), גוברת על התקנה המוקדמת משנת 2005. כפי שתראו במזכר המצורף יועצנו המשפטיים סבורים כי פרשנות זו היא העדיפה שכן:
(א)התקנות משנת 2005 לא בוטלו בגין שגגה מצד מתקין תקנות שירותי תיירות 2013 – ותו לא; (ב) הותרת התקנה המוקדמת המטילה חובה להציג את מחיר הלינה בחדרים איננה מציאותית בימינו (בייחוד לנוכח מודל התמחור מבוסס התשואה הנהוג כיום), תוך שמטילה גזירה שציבור המלונות אינו יכול לעמוד בה; (ג) קבלת טענת משרד התיירות תוביל לפוטנציאל להטעיית תיירים מקומיים, אשר יחשפו בחדריהם למחיר לינה שאינו כולל מע"מ.
לסיכום, אנו פועלים מול משרד התיירות על מנת לשנות את גישתו הפרשנית, כמו גם כדי שזה יסייע לנו לשנות ולבטל את תקנות הגנת הצרכן מחיר לתייר משנת 2005.
נייר עמדה גורניצקי – התאחדות המלונות – הצגת מחיר לתייר בחדרים