Skip to main content

מלחמת העולם הכלכלית של המלונות / אמיר חייק

מלחמת העולם הכלכלית של המלונות / אמיר חייק

 

זה הגיע משום מקום.

המכה ניחתה על המלונות כמו פטיש פלדה שמחץ את כל העסקים שלנו: בתחילה, את התיירים הזרים ומשם את תיירות הפנים.

בלי אזהרה, בלי יכולת לתכנן. בום וגמרנו.

ענף שלם בהדממה. ענף שהיה שוקק חיים עם עשרות אלפי עובדים, מיליוני לקוחות, עשרות אלפי ספקים, עשרות מיליארדים של השקעות עומדות ומחכות. בהדממה.

ידענו מלחמות, ידענו מבצעים, ידענו מתיחויות ביטחוניות וכלכליות, אבל דבר כזה לא ידענו – זו מלחמת העולם הכלכלית שלנו במלונות. ולא, אי אפשר להגדיר זאת במילים קלות יותר.

המגזר העסקי כולו נלחם היום על מקומו ועל הישרדותו מול הממשלה.

אבל אין דין המגזר בעסקי כדין המלונות.

הקבלנים עדיין בונים, התעשיינים עדיין מייצרים ואפילו המסעדות עדיין שולחות מזון במשלוחים לבתים.

וכשזה ייגמר, ההתנעה של כל אלו תהיה מהירה וכמעט מיידית, ולנו ייקח זמן להתניע מחדש.

והממשלה? מבינה זאת לאט לאט.

מלון אינו אופניים שקושרים לעץ. גם מלון סגור זקוק לתחזוקת המערכות, לניקיון, לגינון ולשמירה, וכל אלו גורמים לדימום מזומנים…

הפתרון ידוע לכולם: מתווה מס רכוש / צוק איתן / מלחמת לבנון:
פיצוי לפי הפרשי המחזורים בניכוי הוצאות נחסכות. ואנחנו נהיה שם. גם אם נילחם עד טיפת הזיעה האחרונה שלנו.

ואחרי כל זאת חייבים לחשוב על היום שאחרי: איך נעמדים שוב על הרגליים, איך מניעים, איך מחזירים את היקרים לנו מכל, העובדים, לעבודה תקינה.

העובדים ישובו, גם הישראלים, גם הירדנים וגם יגיעו סוף סוף העובדים הפיליפינים להם חיכינו.

איך אני יודע כי ישובו? כי בכל שנותיי בכלכלה הישראלית, מעולם לא נתקלתי בענף אשר אנשיו כל כך אופטימיים, כל כך בטוחים שיהיה טוב שוב וכל כך מחבקים גם כשהמצב קשה. והוא קשה.

בשלב הראשון היום שאחרי יחייב חשיבה מחוץ לקופסא על פורמט העבודה במלונות, על כלי סיוע נוספים אשר יביאו לנהירת הישראלים ואחר כך על החזרת התיירים.

אנחנו נהיה שם. כבר כעת אנו בונים את המתווה של היום שאחרי כי כשזה ייפתח, אנחנו נהיה שם מוכנים מתמיד בענף שאוהב את הלקוחות יותר מכל ענף אחר.
זה יהיה חג החירות שלנו.

חג שמח.

אמיר